עבדתי עם הקבוצה של מקבלי שירות על קשירת חוטים לשטיח. א. עשה רושם שהוא לא מסוגל לעשות את זה, וגם טען שכל השנים אמרו לו שהוא לא טוב במוטוריקה עדינה…
יחד עם המדריך העלנו לו את המוטיבציה, עודדנו אותו ובסוף השיעור, כבר קשר לבד!
בסוף התקופה היה לנו שטיח שיצא למכירה בירידים השונים!!!
מנקודה זו והלאה א. הלך והתקדם. ממש לאחרונה הוא סיים לצייר תמונת דיוקנו של מרן הראשל"צ הרב יצחק יוסף שהוא מאוד מחובר אליו. בהתרגשות גדולה אנו מנסים להגיע ללשכתו של מרן על מנת להתברך ולהראות לו את פרי יצירתו של א.
על זה נאמר-אין דבר העומד בפני הרצון. לא המוגבלות הפיזית שלנו ולא זו שגידלו אותנו לתוכה תמנע מאיתנו לפרוח, מכאן אפשר רק להמשיך לצמוח…

במהלך מפגשי התרפיה באומנות שאני מקיימת עם מקבלות השירות אני מכניסה את העיסוק בחימר שממנו אנו מכינות מוצרים למכירה.
אני מוצאת כי מעבר לתוצרים היפים יש ערך גדול לתהליך העבודה המשפיע על רבדים רבים בנפשן.
לפני שאנו מגיעות לשלב של בניית הצורה, אני נותנת להן לגעת בחומר, לחוש את הרטיבות ולהגיע לתחושה עמוקה שמענגת ומשכללת את החושים.
לאחר מכן אנו עוברות לתחום המעשי: הרידוד הידני והקימה של כל אחת בתורה למרדד הראשי.
מעולם לא ציפיתי שהן תזכורנה את התהליך, ועם הזמן הדהים אותי לראות שחלקן ממש זכרו את הסדר של התהליך ומיד לאחר הרידוד הידני קמו בצורה אוטומטית למרדד הראשי . למדתי שגם אם נראה לנו שבלתי אפשרי להחדיר מיומנויות בסיסיות לנשים עם מוגבלות שכלית משמעותית' כמה זה אפשרי ואיך ניתן לקפוץ מעל למגבלות!

שימי, הוא בן הזקונים שלנו, העשירי בבית והוא נולד עם תסמונת דאון. גידלנו אותו באהבה ובמסירות אבל כבר כשהיה תינוק קטן הייתי מביטה בפניו הטהורות ודאגה היתה עולה בליבי, מי ידאג לו אחרי המאה ועשרים שלי? הוא הרי יהיה לנצח תלותי ומוגבל…הדאגה הזו ניקרה בי ללא הרף עד שביום מן הימים גיליתי שבבנין לידי מתגוררת משפחה מיוחדת- דירה של עלי שיח. עקבתי אחריהם מבעד לחלון ביתי משעות הבוקר כשיצאו להסעה, בצהרים כשהמדריך קיבל את פניהם בחום, ואפילו בשבתות הייתי עוקבת אחר המתרחש. מאז ידעתי שמצאתי לשימי את הבית שלו. כשאני רואה את שימי אורז את המזוודה במוצאי שבת ומצפה לחזור לדירה ברמות, אני מבינה אותו מצוין, הוא מתגעגע הביתה!

יש לי אחות גדולה – מיוחדת . קוראים לה מנוחי. מנוחי היא סמל ודוגמא בשבילי . מגיל צעיר מנוחי מתמודדת עם מורכבויות שונות שמגבילות אותה, בגבורה אמיתית! לפני שנתיים , מנוחי נכנסה לדירה של בנות עצמאיות בעלי שיח , בשכונת רמות. מאז אני רואה איך מנוחי צומחת ומתקדמת . הרכזת המסורה שדואגת לכל צרכיה מסביב לשעון , המטפלת הרגשית שמלווה אותה פעם בשבוע ונותנת לה כלים וכח ובמיוחד החברה וההווי שיש בדירה – לדעתי זה הסוד לשינוי הגדול שמנוחי חוותה בשנתיים האחרונות. לאחורנ הממש מנוחי טסה עם קבוצה של בנות מעלי שיח – אפילו קצת קנאתי בה.. אני רוצה להודות לעלי שיח על כל העשייה שלהם למען אחותי ושאר חברותיה! יישר כח..

דגש רב ניתן על-ידנו לשימור הקשר החם בין הדיירים ובין הוריהם. ההורים מוזמנים
לבקר את ילדיהם בדירות ואף משתתפים בחלק מן הפעילויות. השהות בדירה אינה
מחליפה את הקשר המיוחד של ילד (ללא תלות בגילו) עם הוריו האוהבים. אנו
פועלים לטפח קשר זה בכל דרך ומקפידים כי אחת לשבוע-שבועיים יתארחו
הילדים בבית הוריהם בסוף השבוע.