16 במרץ 2020

אנחנו ערוכים לכל!

אנחנו יכולים להסתדר!
אם יהיה עוצר מ7 עד 7 – נשנה שעות של משמרות,
אם יהיו דיירות שנחשפו – נשלח אותן לדירת בידוד ונביא צוות בתעריף גבוה,
אם הבנות נשארות בדירה – נכין להן סדר יום ונביא תעסוקה,
אם יהיה הסגר – נשאיר צוות רצוף,
אם ייגמר המזון – ניקח מהמלאי שהכנו לחירום,
אם הבנות יתבלבלו מהמצב – נספר להם סיפורים מונגשים על הקורונה…
אם אסור להתחתן באולם – נתחתן בבית,
אם לא ניסע באוטובוס – נקח מוניות,
אם אנחנו סגורים בבית – נעשה פסח,
אם אין בית ספר – נקבל חומר הביתה,
אם מסוכן לצאת – נלבש כפפות ומסיכה ונשמור מרחק…
לכל אנחנו מוכנים, ערוכים, רגועים…
על הכל אנחנו יכולים!
כן קורונה – לא קורונה. אנחנו מסתדרים.
בכל מצב – אנחנו בשליטה.
לכל בעיה יש פיתרון חילופי.
אבל קורונה זה שליח.
היא לא רמז, היא קול תרועה רמה.
היא באה להגיד לנו משהו.
אבל אנחנו משתיקים הכל.
ואומרים: מסתדרים, תודה. לא צריך עזרה.
ואני חושבת דווקא על הרגעים ששומעים
חוק חדש או עדכון קשה.
נשמתנו נעתקת לרגע.
בהלת ה'מה עושים?' ו'מה יהיה?' תופסת אותנו.
שננסה להישאר ברגע הזה כמה דקות רצופות, עוד לפני שמוצאים פתרונות.
נישאר בו ונחשוב.
רגע, אנחנו במצב לא טוב!
משהו רע מאוד קורה כאן!
העולם עוצר מלכת. וזה לא רק בסין הרחוקה, זה בתוך דל"ת אמותינו.
וזה בא להגיד משהו. לי דווקא. דווקא לי. חלק מתוך הציבור הגדול הזה.
השם קורא לי.
אולי מבקש ממני קצת להקדים את ה'אלול' לפני פסח?
לעשות חושבים אמיתי מה אני צריכה לעשות כדי לפתור באופן רוחני ואמיתי את הצרה הזו שנחתה עלי, עלינו,  על העם שלנו.
אולי מחכה שאני אפנה אליו ואבקש ממנו הצלה וגאולה וישועה – את הפתרון האמיתי?
הקורונה קוראת לי, אני צריכה לבדוק מה קורה לי. 
לעשות את החושבים שלי.
לבד – בבידוד.
בשקט.
שקט מחדשות, מעדכונים.
שקט של חשבון נפש.