20 במרץ 2020

פתאום הגיעה הקורונה הזאת. האמת, לפני שבועיים אבא חשב
עדיין שזה חיידק שיש רק בסין, כך סיפר לי, והחיידק לא יפריע
לו לטוס לפסח לסבתא שלי. אמא סיפרה לי שאבא אמר לה "אני
לא פוחד לטוס, מצוות כיבוד הורים תגן עלינו". אבל לאט לאט הם
התחילו להפנים שזה עניין רציני. בשבוע שעבר הם החליטו לבטל
את התכנית לטוס, והם נשארים בארץ בחג הפסח.
שמחתי. אני לא שמחה שיש קורונה, אבל מרוצה שהם נשארים
בארץ בפסח ואני לא צריכה לטוס. משעמם שם אצל סבתא.
בערב אחד בשבוע שעבר הגיעה אלינו לדירה קרן העובדת סוציאלית
יחד עם בתיה המדריכה והן סיפרו לנו שיש חיידק שהוא כמו שפעת,
אבל אין לו עדיין תרופה. קוראים לו 'קורונה'. החיידק הזה כך הן
סיפרו מסתובב ומדבק מאוד מהר, בעיקר דרך מגע ונשיקות.
חוי חברתי לחדר נורא נבהלה ושאלה בקול: "החיידק הזה הורג
אנשים?" קרן הרגיעה אותה והסבירה לנו שבארץ ישראל אף אחד
לא מת מהחיידק, אבל מאוד צריך להיזהר, כי מי שנדבק או שהיה ליד
מישהו שחולה בקורונה צריך להיות שבועיים לבד, 'בבידוד'.
"מה זה בידוד?" שאלתי.
קרן הסבירה לי: "בידוד, זה אומר להיות לבד בחדר, בלי לצאת,
ללא חברות".
"ואיך אוכלים ושותים?" הקשיתי.
"אם מישהי תהיה חלילה בבידוד אנחנו נביא לה אוכל דרך החלון",
הבטיחה בתיה.
"השם יעזור שאף אחת לא תהיה בבידוד. אם תשמרו על הכללים
של ההיגיינה אז הכל יהיה בסדר", הוסיפה קרן.
אנחנו קצת נבהלנו, ונרגענו קצת כשראינו את קרן העובדת
סוציאלית מאוד שלווה ונינוחה.
בינתיים בתיה הסבירה לנו על כללי היגיינה שנדרש לשמור. "הדבר
שאתן הכי אוהבות, חיבוקים ונשיקות, זה הכי מדבק. אני יודעת שזה
מאוד קשה, אבל עד שהקורונה תעבור, אתן מקפידות שלא לחבק
ולנשק!" היא חזרה ואמרה לנו כי היה קשה לנו להסכים.
"עוד משהו חשוב", הודיעה בתיה: "מידי שעה כולן רוחצות ידיים
עם סבון! כל אחת מנגבת במגבת האישית שלה. אסור להשתמש
במגבת משותפת עם עוד מישהי".
קרן שאלה אם מישהי פוחדת וחוי הודתה שהיא מפחדת והתחילה
לבכות. הסתכלנו עליה בבהלה ושאלתי את עצמי אם חוי סתם
מפחדת, או שזה באמת מפחיד? קרן לקחה אותה מיד למרפסת
לשוחח איתה ולהרגיע אותה.
בתיה סיפרה לנו שדיברה עם הרב פרקל, המנהל של 'עלי שיח',
והוא אמר שהכין שתי דירות למקרה שמישהי תצטרך לשהות בבידוד.
איזה מפחיד!!!
חוי כל כך פחדה, עד שהחליטה לחזור לבית שלה. מסכנה, בטח
היא תשתעמם שם ולא יהיו לה חוגים וחוויות כמו אצלנו בדירה.
• • •
ביום ראשון בשעה שבע בבוקר בתיה הופיעה בדירה.
הופתענו. "מה קרה?" שאלנו כולן.
"קודם כולן מכינות משהו חם לשתות", הודיעה בתיה. "אני לא
מדברת אתכן לפני שאני רואה שאתן שותות משקה חם, ובנוסף
טועמות עוגיות בריאות" הוסיפה.
אחרי שסיימנו לשתות ולאכול, בתיה ביקשה שנשב סביב השולחן
ואמרה: "תקשיבו לי מתוקות, בגלל שחיידק הקורונה ממשיך
להסתובב, ועל מנת שיוכלו לעצור אותו, משרד הבריאות החליטו
שלא יהיו יותר מעשרה אנשים יחד".
לא הבנתי, ושאלתי: "אז איך אפשר לנסוע באוטובוס?"
"באמת בעיה", הסכימה בתיה והסבירה: "לכן מהיום, למשך
שבועיים אנחנו נשאר בדירה במשך כל היום. יהיו לנו פה תעסוקה,
חוגים וכל מה שצריך. אנחנו נצא לסיבוב בשכונה שלוש פעמים בכל
יום למשך עשרים דקות בכל פעם".
"מי ישמור על הקטנטנים במעון אם לא אלך לעבודה?" תמהתי.
"אפרת'וש מותק, המעון סגור, התינוקות בבית", ענתה לי.
• • •
הטלפון צלצל, כמובן אמא היתה על הקו. "אפרת, מה שלומך? אולי
תבואי הביתה? תעזרי לי לנקות לפסח", הציעה.
"מה פתאום?" עניתי. "אנחנו חוגגות פה בדירה, מביאים לנו
תעסוקה, אנחנו מכינות ארוחת צהריים, גם חוג ציור, חוג נגינה,
והתעמלות מביאים לנו לדירה. שווה להיות פה בדירה. אפילו הרב
פרקל המנהל של 'עלי שיח' התקשר אלינו לראות שהכל בסדר",
הוספתי וקבעתי: "לכן בינתיים אני נשארת בדירה!"
בשעות הבוקר הרב פרקל התקשר הוא סיפר לנו שישלחו לנו
לדירה כל מה שצריך. "אל תדאגו, לא ישעמם לכן", הוסיף. בסוף הוא
ביקש שנקפיד על היגיינה. "נכון שאתן רגילות כל השנה לשמור על
היגיינה, אבל עכשיו תשמרו יותר. אם יש לכן בעיה או שמשעמם לכן
תתקשרו אלי, אדאג לכן".
בתיה אמרה לנו שהרב פרקל מאוד דואג לנו וביקש שיהיה לנו כל
מה שצריך. כי אם אין לנו עבודה, מוכרח שיהיה לנו בדירה חוויות
וכיף.
אחרי הצהרים תבוא המורה לציור. אולי נצייר את הקורונה? נראה.

להורדת הטור לחצו כאן