מאת: sn80100

היא הביטה בי ממושכות, בחנה אותי מכף רגל ועד ראש, ופניה
הביעו מבט תמוה מהול ברוגז קל. כשהן התיישבו, היא הסתודדה
ממושכות עם היושבת לצידה תוך כדי תנועות ידיים חדות, והמשיכה
להעיף לכיווני מבטים חודרים. היה נראה שהיא מופתעת וכעוסה.

זה קרה בערב סתווי וסתמי, בו נערך מפגש אימהות במעון שבו
אני עובדת. לקראת הערב הייתי די נרגשת. ביום יום אני לא פוגשת
את האימהות של הקטנטנים המתוקים עליהם אני שומרת במעון
השכונתי. הפעוטות מגיעים בשעה מוקדמת יחסית, ואני מתחילה
את עבודתי בשעה תשע. גם בסוף היום אני מסיימת מוקדם לפני
שההורים באים לקחת את הילדים. מדי יום אני משתתפת בחוגים
ופעילויות שונות. כך שאני כמעט ולא פוגשת בהן וכעת סוף סוף
יש לי הזדמנות.

הכי סקרן אותי לראות את אמא של שולמית המתוקה, אותה אני
הכי אוהבת. שולמית שובבה בת שנתיים וחצי. כשאני רצה אחריה
היא תמיד צוחקת. מתוקה כזו. מטופחת עם תסרוקת ובגדים יפים.
אף פעם לא פגשתי את אמא שלה. עכשיו, חשבתי, אספר לה על כל
התעלולים של הפצפונת שלה וכמה אני אוהבת אותה.

גם לאמא של יוסי אני מתגעגעת. פגשתי אותה יום אחד כשהביאה
את יוסי החמוד באיחור רציני, "הייתי איתו בטיפת חלב, האחות
להתפתחות הילד עיכבה אותי", התנצלה באוזני הגננת לאה. פתאום
היא שמה לב אלי, ראיתי אותה מתקרבת עם חיוך גדול. חיבקה אותי
חזק. "אני שמחה שאת שומרת על יוסי שלי", אמרה בהתלהבות.
בערב שהתקיים המפגש באתי מוקדם יותר וסייעתי לגננות לארגן
את המעון. סידרתי הכל במקום וערכנו שולחן עם כלים ומפיונים
לכיבוד. אט אט החלו האימהות להתאסף. הגננת הציגה אותי בפניהן
והן שמחו עימי. אחת האימהות אמרה לי "כיף לך שאת עובדת עם
כאלו קטנטנים מתוקים". אמא של יוסי זיהתה אותי מרחוק ומיהרה
ללחוץ לי יד ולשאול על יוסי שלה, כמובן שאמרתי לה שהוא חמוד
ואני אוהבת אותו מאוד.

האימהות התיישבו, וכל אחת הציגה את עצמה, ציפיתי לראות מי
זו אמא של שולמית. ואז ראיתי אותה, בוחנת אותי במבט חודר. כבר
קודם היא הסתכלה עלי מלא. עכשיו הגיעה תורה: "אני אמא של
שולמית", אמרה בחשיבות.

אחרי שכולן הציגו את עצמן, לאה הגננת סיפרה על סדר היום
במעון ועל המשחקים המיוחדים שמפתחים את השכל של התינוקות.
כשסיימה ניגשתי לאמא של שולמית, רציתי לספר לה כמה אני
אוהבת את שולמית. ניסיתי לדבר אליה, ובתגובה היא הביטה בי
בכעס וסובבה את הפנים שלה.

האמת, כבר קודם קצת חששתי ממנה אבל עכשיו נעלבתי, הרגשתי
פגועה והתחילו לרדת לי דמעות מהעיניים. ברחתי הצידה לחלון
ובכיתי. היה לי כואב בלב. לא הבנתי למה היא לא מוכנה לדבר איתי.
בדיוק אמא של שולמית שאותה אני הכי אוהבת?
ואז התעורר ויכוח קולני. אימהות אחרות צעקו עליה, והיא התווכחה
איתן: "חסר לי ששולמית שלי תחקה אותה ותעשה פרצופים של
דאון… אני לא רוצה מטפלת כזאת לבת שלי". האימהות האחרות
ענו לה: "אנחנו כן רוצות מטפלת כזאת. היא מסורה לתינוקות יותר
ממטפלות אחרות, היא מעניקה להם תשומת לב מלאה". שמעתי את
אמא של יוסי אומרת לה: "אסור לפגוע בכזאת בחורה מיוחדת. איך
עשית לה ככה? אם יש לך תלונה תיגשי למנהלת המעון".
לאה הגננת ששהתה בחדר הסמוך שמעה קולות רמים ונכנסה
לראות מה קרה. אמא של שולמית עמדה במרכז כועסת וקצת
נכלמת, ועוד אימהות מרוגזות סובבו אותה. אחת האימהות סיפרה
לגננת מה קרה וזו ביקשה להפסיק לדבר על הנושא והבטיחה שהיא
תטפל בזה. אחר כך לאה ניגשה לחלון, הניחה את ידה על כתפי
ועודדה אותי: "תראי איך כולן אוהבות אותך. הכל בסדר".
הסתובבתי אליה ואמרתי בקול: "אבל אמא של שולמית לא אוהבת
אותי, היא לא מסכימה שאשמור עליה", ושוב פרצתי בבכי סוער.

כשחזרתי לדירה, בתיה המדריכה חיכתה לי. "איך היה?" שאלה.
התחלתי לבכות וסיפרתי לה הכל.
בתיה הקשיבה הרבה, בסוף אמרה: "אפרת'וש מותק, אני מבינה
שכואב לך, אבל כדאי לך לחשוב על כל האימהות הרבות שכן אוהבות
אותך. הן רוצות שרק את תשמרי על התינוקות שלהן".
למחרת בבוקר באתי למעון מבולבלת. כשנכנסתי, שולמית רצה
אלי עם הפרצוף המצחיק שלה, אבל לא רציתי להסתכל עליה. הייתי
עצובה מאתמול. "אם אמא שלה הייתה יודעת כמה שולמית אוהבת
אותי, היא לא הייתה מתנהגת אלי ככה", חשבתי לעצמי.

להורדת הטור לחצו כאן