מאת: sn80100

התארגנו לבדיקת חמץ, העברנו סמרטוט על הרצפות לניגוב אחרון
לפני הבדיקה, ואז נשמעו נקישות חזקות בדלת. בתיה המדריכה
ניגשה לדלת ושאלה בקול: "מי זה?"
"יש לי משלוח לאפרת מההורים שלה", ענה קול חזק.
בתיה פתחה. בדלת עמד משלוחן עם שקית ענקית ומסכת בד
על הפנים. "משלוח לאפרת, זה מההורים שלה", אמר שוב תוך כדי
הושטת השקית.
בתיה הודתה לו, ואני מיהרתי לראות מה אמא שלחה לי.
בשקית חיכו לי מגוון מטעמי החג מעשה ידי אמא, עוגות מיוחדות,
סלטים ונשיקות קצף ביתיות שאמא מכינה רק לפסח. אבל ההפתעה
הגדולה הייתה 'האפיקומן'.
רק יום קודם שוחחתי עם אבא וביקשתי את מתנת האפיקומן:
"השנה אני רוצה 'שעון מותג'", ביקשתי. "זה גם שעון וגם תכשיט.
שווה!!!" קבעתי בהיגיון.
אבא קיבל את בקשתי והבטיח לקנות לי.
עבר רק יום אחד, והנה בשקית מבצבצת לעברי עטיפת מתנה
מרשרשת, כסופה ובוהקת! פתחתי את האריזה ולקול קריאות
ההתפעלות של חברותיי ענדתי את השעון החדש על ידי.
למחרת בערב, קו הרקיע האפיר ונטה להחשיך, ריח התבשילים
המהביל במטבח ומבט אל ניירות הכסף המחפים את ארונות 'מכור
לעכו"ם' – השרו עלינו את אווירת החג הנכנס. הסבנו אל השולחן
הערוך בפאר ועטור בכלים נאים וגביעי כסף, לצד רבקה המדריכה
ובעלה. שיינדי ישבה בקצה השולחן שיהיה לה נוח עם הרגל
המגובסת, ואני ישבתי לצידה לסייע לה.
שמואל, בעלה של רבקה המדריכה, ניהל את הסדר באופן חווייתי
ומדהים, סיפר לנו באריכות ובפרוטרוט מדרשים מרתקים על גלות
אבותינו במצרים ותיאר בשפה ציורית את עשר המכות עד ליציאת
אבותינו ממצרים. בלי שהרגשנו חלפו שעות אחדות, ואת האפיקומן
אכלנו סמוך לחצות.
סיימנו את 'ליל הסדר' בתחושת סיפוק משכרת ומרוממת, זה היה
הרבה מעבר למה שדמיינתי קודם.
אסרו חג בבוקר. התעוררנו כשהשמש כבר הייתה בשיאה אחרי
לילה עמוס בארגון הדירה מחדש בצאת החג. קמנו בשעות הבוקר
המאוחרות, מתפלאות למה בתיה המדריכה לא העירה אותנו. היא
מאוד מקפידה על סדר יום ללא חריגות. להפתעתנו הרבה גילינו
בסלון את המדריכה רבקה יושבת על הספה וקוראת עיתון.
"רבקה?!" נדהמנו. "איפה בתיה? מה קרה לה?"
"בוקר טוב בנות", ענתה רבקה. וקבעה: "בטח עבדתן קשה עד
מאוחר בלילה לסדר את הדירה".
"איפה בתיה?" הקשינו שוב.
"בתיה הצדיקה ביקשה שאחליף אותה כי יש לה משהו מאוד חשוב
לסדר הבוקר", השיבה רבקה והמשיכה: "בינתיים תתארגנו ותשבו
לשתות משהו חם. אחר כך נתפלל שחרית ונשב לארוחת בוקר. לחם
כבר יש, הבאתי איתי בבוקר".
נכנסתי למטבח, על השולחן עמד לחם הבריאות שלנו, לחם דגנים
ייחודי וטעים. רבקה המדריכה נכנסה מיד אחריי והציעה שנכין יחד
כוסות שוקו חם לכולן. "שרי לא אוהבת שוקו, רק חלב חם", הסברתי
לרבקה תוך כדי מילוי הקומקום במים.
הקומקום רתח ורבקה ניצלה את ההפוגה לשאול אותי: "אפרת'וש,
אסרו חג הוא יום מיוחד, כדאי להכין משהו חגיגי לארוחת בוקר. על
מה את ממליצה?"
"אני חושבת שנכין שקשוקה", עניתי מיד.
"רעיון מקסים, אפרת. כולן אוהבות שקשוקה?" המשיכה בענייניות.
"כן, בוודאי!" התלהבתי והוספתי: "בדרך כלל אין לנו זמן להכין
שקשוקה לארוחת בוקר, כי אנו ממהרות לצאת לעבודה ולוקחות
סנדוויץ', אבל היום אין עבודה בגלל הקורונה…"
"אז לפחות נכין ביחד שקשוקה גדולה", שמחה רבקה.
בשעות הצהריים המאוחרות, אחרי חצי יום בו הספקנו להתפלל,
לאכול ולשחק עם רבקה המדריכה במגוון אתגרי חשיבה, הטלפון של
רבקה צלצל והיא פנתה לענות.
"יואוו! מזל טוב!" קראה בקול: "בתיה התארסה!!!"
"אני לא מאמינה!" צעקנו כולנו בתגובה ראשונית, ויצאנו מיד
במחול ובצרחות שמחה.
"שידוכים זה קריעת ים סוף!" אמרתי בידענות.
"פה זה יותר נשמע קריאת ים סוף!" תיקנה רבקה בצחוק.
בתיה הייתה עדיין על הקו וביקשה לדבר איתנו. רבקה ניסתה
להסות את צהלות השמחה ללא הצלחה. רק אחרי דקות ארוכות
נרגענו קצת ושרי פצחה במונולוג: "אתן רואות, בדיוק אתמול
ב'שביעי של פסח', בתיה אמרה לנו שזה יום מיוחד שאפשר להתפלל
על שידוכים ופרנסה והתפללנו עליה ביחד, והנה זה עזר, כבר היא
כלה! כנראה השם אוהב את התפילות שלנו…"
"בטוח השם אוהב את התפילות שלנו", הסכמנו כולן, גם רבקה
המדריכה הסכימה, והוסיפה בפנים רציניות: "עכשיו בנות, כשאתן
שמחות עם בתיה, אני רוצה שתתפללו עלי ועל שמואל בעלי שיהיו
לנו ילדים בעזרת השם…"
כשסיימנו לומר פרק תהילים אמרתי לרבקה: "את כל כך צדיקה
ואוהבת אותנו, אני בטוחה שהשם ישלח לך ילדים". היה נראה לי
שהיא רוצה לבכות, אבל היא קמה מיד ממקומה.
"עכשיו", קראה רבקה, "נכין לבתיה שלט גדול עם ברכות 'מזל טוב',
כל אחת תוסיף ברכה אישית על השלט הגדול. את הכרזה נדביק
במרכז הסלון ונתלה שרשרת בלונים חגיגיים".
בערב בתיה תבוא. "היא לא מאמינה איזו הפתעה מחכה לה!"
התלהבנו והתיישבנו להכין אותה.
להורדת הטור לחצו כאן